לא יודעת מה אתכם אבל כשאני שומעת את המילים: חמאת קקאו, חמאת דקל, חמאת שיאה ושמן קוקוס עולה בי ישר תמונה של מטבח, אולי באפריקה ובו יש חלון גדול פתוח וצופה אל הים, במטבח זה שולחן עבודה מעץ כהה וכבד ועליו מונחים אננסים גדולים ופאפאיות כתומות ובשלות ואשה חייכנית בוחשת ומכינה עוגות מתוקות וריחניות שעושות טוב על הנשמה ועל החך. ולכן מה רבה היתה פליאתי כשהתחלתי לרקוח מיני קרמים וחומרי הזנה לעור ושוב ושוב הופיעו במתכונים שמות החמאות והשמנים המיוחדים האלו. אז איך זה קורה...והאם הן באמת למאכל? מה היתרונות של השימוש בהם? על שאלות אלו ואחרות אנסה לענות במאמר הבא
אז בואו נתחיל בקצת סדר- מה היא ההגדרה של חמאה? בקוסמטיקה טבעית כמובן שלא מדובר על חמאה שמיוצרת מחביצת הגבינה אלא נגזרות של המונח "חמאה" שאלו מגוון ממרחים עתירי שומן מן הטבע, כגון: חמאת בוטנים, חמאת שקדים, חמאת קוקוס, חמאת קקאו ועוד. כדי להפיק את החמאות הצמחיות צריך משאבים רבים של פירות, או זרעים ובתהליכי ההכנה של חמאות אלו מושקעים הרבה עבודה וזמן. מה שאותי תמיד סקרן זה אם אפשר לאכול את החמאות האלו כי כשאני רוקחת איתן הן נראות כל כך מזמינות וריחניות שממש בא לי לנגוס בהן. אז התשובה פה היא כן ולא למה? כי בשביל לאכול משהו אנחנו חייבים לדעת שהוא למאכל וכשאני קונה חמאות לשימושים של רוקחות אפילו אם הן אורגניות לא בטוח שהן עברו את בדיקות התקן המתאימות בכדי להיות "מוצר למאכל" ולכן צריך להסתכל טוב טוב על התוויות. באפריקה כן מבשלים ומטגנים עם חמאת שיאה וחמאת הקקאו היא בהחלט דבר אכיל, אבל זה תלוי במוצר שקניתי, וכל מוצר לגופו. אז אלא אם כן מצויין בפירוש שזה משהו אכל, לא ננסה לטעום אותו.
עכשיו נחזור לרוקחות ונכיר שלוש חמאות חביבות ואהובות עלי מאוד ושמן צמחי רווי אחד: חמאת שיאה, חמאת קקאו, חמאת קוקוס ושמן קוקוס.
בשביל להכיר את עולמה של חמאת השיאה אנחנו חוזרים לאפריקה, לסאוונה היבשה שמשתרעת מסנגל ועד סודן שם גדל עץ השיאה, בפי המקומיים "עץ החיים". עץ גדול זה מניב פירות דמויי שזיפים ואת החמאה מפיקים מהציפה שעוטפת את הזרעים שלו.כמו באפריקה גם אנחנו נשתמש בה בשביל להזין את העור ולהגן עליו. היא מכילה חמש חומצות שומן, ויטמינים ומינראלים. אפשר למרוח אותה ישירות על השפתיים ועל פטמות סדוקות או כל אזור אחר שנרצה. היא מכילה גם נוגדי חמצון ומשמשת לטיפול במגוון בעיות עור הנובעות מיובש. חמאת השיאה האורגנית,זו שמוכרים ב"טבע הגליל" היא בעלת צבע צהבהב וריח אגוזי אופייני שצריך להתרגל אליו. לפעמים היא אף תכיל גרגירים קטנים שנספגים בעור לאחר המריחה.כל התכונות המובהקות הללו רק מראות לנו שהיא באיכות טובה ומביאה איתה את השפע של הריפוי שטמון בה. כמובן שאם נרצה להוסיף לה עוד שמנים וריחות נוכל להמיס אותה בעדינות "בבן מארי" ולערבב איתה מה שחפצנו. לאחר התקררות היא תחזור להיות מוצקה. ברשימת חומרי הגלם של "טבע הגליל"תוכלו למצוא חמאת שיאה מעולה למכירה.
חמאת קקאו- במקרה הזה ממש ממש נכון להגיד "טוב מראה עיניים" ובעיקר רחרוח אף. חמאה בצבע צהוב בהיר, ריחנית ורכה למגע שנוצרת בזמן תהליך ההכנה של השוקלד כשמוצקי הקקאו וחמאת הקקאו מופרדים. יש לה נקודת התכה נמוכה ולכן היא נימוחה בפה ברגע שטועמים אותה. היא מגיעה מחוף השנהב ומכילה חומרים שנקראים פנילאתילאמין וטרטופאן ששניהם משפיעים על תחושת האהבה ועל מצב רוח לטובה. בתעשיית הקוסמטיקה הטבעית היא מעולה לשילוב בחמאת גוף עשירה, כמשפרת גמישות ואלסטיות של העור.היא מכילה נוגדי חמצון וחיי המדף שלה ארוכים. נפוצה בעולם הקוסמטיקה בתוך סבונים טבעיים, קרמים ומוצרי טיפוח לעור ולשיער.
חמאת קוקוס- מיוצרת מהבשר של אגוזי קוקוס בוגרים. ההבדל העיקרי בינה לבין שמן הקוקוס הוא שהיא מכילה את כל הבשר והסיבים התזונתיים של אגוז הקוקוס בניגוד לשמן הנקי. היא כן מכילה שומנים רוויים/חומצות שומן בינוניות שמתעכלות בקלות.ובנוסף סיבים שמשפרים את העיכול. בקוסמטיקה הטבעית היא בעיקר מרכיב חשוב בהכנת סבון אבל היא גם נפלאה לעור וטובה לשימוש במצבים של עור יבש במיוחד.
שמן קוקוס - אחרון חביב ברשימה הוא שמן טעים שעלה לכותרות לפני כמה שנים כשומן רווי שמתאים לבישול שאינו מזיק לבריאות הלב וכלי הדם, (דבר זה לא הוכח מדעית). זה שמן שעוטף את העור וסופח רעלים ופסולת מהעור (וגם מהשיניים) והשימוש בו בקוסמטיקה הטבעית מאוד מומלץ. בגלל שהוא מקבוצת השמנים הרוויים הוא מוצק בטמפרטורת החדר אך יכול להינמס בימים בהם הטמפרטורות מטפסות. כמו בשמנים הצמחיים האחרים אנו תמיד נעדיף שמנים שנכבשו בכבישה קרה וללא תהליכי זיכוך. השמן מיובא מהפיליפינים ואינו יקר במיוחד. שמן קוקוס נחשב כמסנן קרינה ודומה בהרכבו לקולגן שנמצא בשיער שלנו. נמצא אותו כמקציף בסבונים, במתכונים למוצרי טיפוח טבעיים לשיער, בדיאודורנטיים ובקרמים לפנים ולגוף.
דבר שחשוב להבין לגבי שמנים וחמאות הוא שהם משמשים כממצקים, הווה אומר שאם אני רוצה להשתמש בשמנים צמחיים שאינם רוויים ואינם מוצקים כגון שמן שקדים, שמן אבוקדו, שמן זית וכדומה אבל אני מעוניינת לקבל מרקם יותר משחתי ומוצק אני חייבת להוסיף להם חומר "שמתחבר" אליהם בקלות וכשהם מתקררים אקבל מרקם מוצק יותר. אבל אז בטח תשאלו, מה? צריך לסוע עד לחוף השנהב ולפיליפינים בשביל זה? אין פתרונות יותר אקולוגיים וברי קיימא פה, בארצנו היבשה והים תיכונית? ובעוד אתם מהרהרים בסוגייה דבורה קטנה תעופף ותזמזם מולכם בחיננניות רבה ותרמוז לכם את התשובה...שעליה ארחיב במאמר הבא
הכותבת היא דבורה וינשטיין לוין גננית ומטפלת בגינון, הרבליסטית קלינית, רוקחת טבעית ומנחת סדנאות ליקוט ורוקחות טבעית.
dvorah.co.il אתר
פלאפון 0524890837 - קליטה בווטס אפ בלבד